...

אל-לי-מות מאת ציפי גבריאל

בס"ד                  יום ב'   28.11.05

 

                        לאות הזדהות עם המאבק

                         למניעת אלימות נגד נשים

 

אל - לי - מות.

 

כאשר להכותני הוא מרים את היד,

אני מרגישה כל כך קטנה, כל כך לבד.

 

מנסה להיזכר היכן הפעם טעיתי,

מה היה לא בסדר במה שעשיתי.

 

אילו היה לפחות מדבר ואומר,

אבל הוא בחמת זעם, עלי מסתער.

 

ואני מרוב כאב ומרוב בהלה,

כבר לא יכולה להוציא אף מילה.

 

רק יושבת בפינה מכווצת ומוכה,

נו, שיצא כבר מהבית מתפללת - מחכה.

 

להיות הכי בסדר משתדלת ורוצה,

אבל יודעת בליבי, שאין כל מוצא.

 

הידיים רועדות לי והגוף מתאבן,

למחשבה שהוא יחזור היום, ושוב יתעצבן.

 

אז איך אפשר בכלל להתרכז ולעבוד,

די אין לי כוח  - לא יכולה עוד!.

 

כשמגיעה עם יד שבורה, לבית החולים,

וממציאה מעשיה על הכתמים הכחולים.

 

אני מתפללת שסודי הנורא, מעצמו יתגלה,

אחרת, אוי הצילו - אותי הוא יתלה.

 

כשהעיניים שלו מתחילות להאדים,

אני שמחה שזה אף פעם לא ליד הילדים.

 

ואני בולעת בשקט את כל המכות,

כי ליד הילדים, יש לו עיניים רכות.

 

הכל פה לא בסדר, מבלבל ולא מובן,

למה תמיד - אני הקורבן ?!
 

לא יכולה יותר, גמרנו, פשוט אין לי כוח,

מהמכות והכאב אני חייבת לברוח.

אם לא אציל את עצמי ממעגל האלימות,

בפעם הבאה - על בטוח אמות ! !

אם לא נספר - זה לא ייגמר
אבל לאן אוכל לפנות - ומי בכלל עוזר
 

והרי ניסיתי לעשות, כמעט הכל כאילו,

חוץ מלצרוח בקול גדול :    ה צ י ל ו  ! ! !

 

מוקדש  מעומק הלב,  לכל מי שכואב.
כל הזכויות שמורות ל- ציפי [הלפרין] גבריאל

 


 
 

 
 
 

      
מפת האתר    ♦    Us4you עיצוב וקידום אתרים    ♦    עיצוב לוגו: מיכל בן-ארי    ♦    עיצוב אתר: עדי בשארי
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים