...

זוכרות את חיה ודויד דור - יולי 2011


 

 
   
חיה ודויד ז''ל

 
אנו, בפורום נשים ראש העין כואבות ועצובות במותם של חיה ודויד דור,
ומשתתפות בצערם העמוק של הילה, אורי, הנכדים וכל המשפחה והחברים.
חיה שלנו,אשה מיוחדת במינה, אצילת נפש, התמודדה עם מחלה קשה 
ודויד תמך בה באהבה ובמסירות גדולה.
ההלוויה תתקיים היום, יום רביעי, 22.6.2011, בשעה 21.00, בבית העלמין בראש העין.
יושבים שבעה בביתם של חיה ודויד, רחוב פולג 87.

 

 
 
רוני, נכדתם של חיה ודויד:
על סבתא- לפורום נשים
 
סבתא הייתה תמיד שם בשבילי, היא נתנה לי עצות על כל מני דברים וגם נתנה לי לעשות כל מה שרציתי. תמיד אהבתי לעבוד איתה ועם סבא על השיעורים ועל החומר שלמדנו.
היא גם תמיד עזרה לי להירגע מתי שכעסתי או התעצבנתי על משהו.
סבא תמיד היה לוקח אותי לחוג ואפילו ביום האחרון (ביום שהם התאבדו) הוא לא ויתר על לקחת אותי.
לפני שסבתא הייתה חולה היינו תמיד הולכות ביחד לקניון ומשחקות ביחד בגינה. אפילו כשהיא לא הצליחה ללכת כל כך היא בכל זאת עזרה והמשיכה להתנדב בכל מה שהיא התנדבה ועשתה לפני שהיא נהייתה חולה.
והדבר שהכי אהבתי אצל סבתא ואצל סבא היה: שהם נתנו לכולם להיות עצמם, הם לא רצו שאנשים ישתנו בשבילם. הם רצו שכולם יהיו מי שהם באמת.
סבתא וסבא אהבו את כולם, והראו את האהבה שלהם לכולם.


הילה, בתם של חיה ודויד – מכתב לאבא:
 
כולכן כבר כותבות על אמא שלי, אז אני החלטתי לכתוב על אבא.
אמא היתה אמנם בחזית העשייה, אבל אבא היה זה שאיפשר לה לקיים את פעילותה. הוא היה האחראי על הלוגיסטיקה – הוא היה לה הרגליים, הגלגלים, לוקח ומחזיר, מוציא ומביא. הוא היה זה שקיים את הפעילות השוטפת של ביתם כבית חי ומתפקד – בישול, קניות, כביסה, הכל. הוא זה שדאג לכל צרכיה הרפואיים – והם היו רבים משניתן לדמיין. הוא לקח אותה לרופאים ולבתי החולים, דאג לציוד רפואי ביד-שרה, הביא תרופות ואירגן את שעות נטילתן. קשה לתאר כמה מורכבת ומסובכת היתה נטילת התרופות – בוקר צהריים וערב, לפני האוכל או אחריו, במרווחי שעות מסויימים, ועוד המוני פרטים שהוא אירגן ברשימות ובקופסאות ודאג שתיקח הכל בזמן. אני יושבת מול המחשב ומנסה לארגן לעצמי בראש את המציאות היומיומית של עשרות ומאות פרטים שהוא דאג להם, והרשימה פשוט לא נגמרת...
בלי לדבר הרבה, בנועם ובחיוך, הקרין כלפי חוץ שהכל בסדר, הכל בשליטה, וכנראה שלא הבנו את עומק המצוקה.
אמא ידעה להעריך את מה שעשה עבורה, ודיברה איתנו על כך בכמה הזדמנויות במיוחד בתקופה האחרונה. אני רוצה לשתף אתכן במכתב שהיא כתבה למשפחה ולחברים לפני מספר חודשים, באחד מהאשפוזים בבית החולים. וכך היא כתבה:
"שלום לכם חברי וחברותי היקרים לליבי,
בלילה ללא שינה, במחלקה פנימית ו' בבילינסון, עלתה בי המחשבה שעלי להכות על חטא. על כך שלא אמרתי בקול רם צלול וברור:
 
דיויד.
איזה איש
איזו מסירות
איזו תושייה
איזו אהבה
זכיתי.
במשך עשרות שנים."
 
ואנחנו יודעים שהיא ידעה והעריכה.
שניהם חסרים לנו מאד.
 

הספד בלוויה – אורנה צאיג, מייסדת פורום נשים:
 
דייויד וחיה- הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.
אנו נפרדות מכם היום כזוג. זוג אשר הכרנו בשנים האחרונות. נפעמות מהמסירות ומהאהבה שהיו בכם.
את דייויד היכרנו דרך חיה. חיה דור שלנו שהיתה ממקימות פורום נשים. מהיום הראשון היתה מגויסת לרעיון ולעשייה. מהיום הראשון ידענו שאפשר לפנות אליה בכל בקשת עזרה לכל פעילות שרוצים לארגן, והיא תמיד תושיט יד...
במשך הזמן כשהמחלה התגברה, חיה פחות יצאה מהבית, אבל תרומתה היתה אדירה. היא החלה במסורת אשר נמשכת עד היום –מידי שבוע הוציאה במייל למאות נשים בעיר חדשות והודעות והכול בנימה אישית ובאהבה גדולה. זה היה הבייבי שלה, והיום כבר אפשר לגלות שעבורה זה היה כרוך במאמץ ענק- בין הטיפולים, בין הכאבים ובין התרופות. היא לא ויתרה. היא האמינה בכך, ראתה בכך זכות גדולה, ושמחה בכל פעם שאישה הגיבה וענתה לה. וכך שבוע אחר שבוע במשך שנים עמדת במשימה ללא שום ויתור.
אנו התברכנו בך-למדנו להכיר אישה מיוחדת במינה-למדנית גדולה, רב-תחומית, אינטלקטואלית, שוחרת צדק, איכותית ומיוחדת. התברכנו בכישרונך המיוחד לכתיבה כל כך יפה. במשך שנים היית הפנים של פורום נשים ואנו לא נשכח לך זאת לעולם. השארת לנו מורשת.
בחודשים האחרונים היכו בך החולי והכאבים ללא רחם. פעם ראשונה לאחר הרבה שנים שאנו מכירות, שמעתי את הייאוש בקולך, והספק התגנב גם לליבי.
ודייויד, מלאך עלי אדמות שטיפל בך במסירות מופלאה. תמיד אמרת שאהבתו היא מתנה גדולה.. אמרת "זכיתי", ובאותה נשימה "לא מגיע לדייויד כך..."
איש גדול, נדיב ומיוחד. בעל יכולת נתינה ענקית. אחד ויחיד.
שניכם אבידה גדולה. אנו בפורום נשים מרגישות שנלקחה לנו מישהי מהמשפחה. נוחו בשלום על משכבכם. שניכם ראויים למנוחה ולרוגע ואנו מתפללות כי תמצאו אותם.
יהי זכרכם ברוך.
בפתיחת "מועדונה", אפריל 2005:



אסתר אורן, יו"ר סניף ויצ"ו ראש העין:
 
חיה יקרה,
 
קשה לי להעלות בכתב מילים לזכרך. את היית כל כך שם, איתנו ובשבילנו.
הקשר בינינו התחיל מיד עם בואי לראש- העין בשנת 1996. כיהנת אז כיו"ר ארגון למלחמה בסרטן וגם היית פעילה בארגון "אחת מתשע". נסענו ביחד לכנס של "אחת מתשע", רשמת אותי לארגון ומאז דרכנו לא נפרדו.
שתינו מצאנו מקומות להתעצם ולגדול בעקבות המשבר שעברנו כל אחת מאתנו – את ב"פורום נשים" ואני בסניף "ויצו".
בכל בקשה שפניתי אליך הגבת מיידית ותמיד בצורה חיובית וברצון ובכך תרמת רבות לקשר ההדוק בין 2 תנועות הנשים הגדולות בעיר.
אח"כ היינו נפגשות במשך מספר שנים בשיעורי פלדנקרייז אצל ביאטה. גם שם היינו מעדכנות אחת את השנייה בכל סיפורי החיים שלנו. דיברנו על הילדים, המצב הפיזי והנפשי של כל אחת וכמובן על הפעילות ההתנדבותית שלנו.
לאחרונה הקשרים בינינו היו דרך שיחות טלפון ודרך דויד ז"ל שאותו הייתי פוגשת בסופר ובמעט אירועים עירוניים שהוא הגיע בגפו. כמו, פתיחת התערוכה של ביאטה במתנ"ס, ובביקורים המעטים שלי ושל ביאטה אצלך.
שיתפת אותנו בסבל הרב שאת עוברת וסיפרת לנו על העזרה הגדולה של דויד ז"ל. היית מלאת גאווה בילדים ובנכדים הנהדרים שתמונותיהם היו מוצבות על השידה מול הכורסא שבה נהגת לשבת.
היית גאה במשפחתך ואכן רק אחרי מותך ומות דויד ז"ל הבנו עד כמה ילדיך המוצלחים היו באמת ראויים לכך.
הייתם זוג למופת  והשארתם מורשת בקרב המשפחה והקהילה.
 

 
זוכרות את חיה:

טובה אורון:
בעיניי, חיה היא אשה מאוד מיוחדת ואמיצה. בעלת חמלה לאנשים אחרים.

איילה יצהרי: הכרתי את חיה בקורס 'חברותה' בפורום נשים. קורס שהפגיש נשים מכל העיר ועסק ב'יהדות כתרבות'. התרשמתי עמוקות מחיה, מהידע הרב שלה, מהנכונות הגדולה לשתף ולחלוק בידע.
ברכה הלוי: חיה דור - אשה צנועה, אהבה את הטבע ואת האדם. כל בקשתה היתה לחיות חיים בריאים ושלווים.

רוויטל יהודה: אשה רחבת אופקים, מסורה ונאמנה לכל מה שעשתה. תהא נישמתה צרורה בצרור החיים.

אריאלה חיימי: תמיד ניזכור את חיה, את שפתה העשירה והעברית הצחה. כולנו למדנו ממנה על אהבת הארץ ואהבת האדם.

רחלה לוי: חיה הטביעה חותם בכל שעשתה. בעיניי היא אשה ללא הפסקה. החיים שהותירה לא יחדלו.

נעמי חדד: חיה - אשה מדהימה. מותה, בעיניי, הפסד גדול. 
.

טליה סמולש, פעילה בפורום נשים וביער הקהילתי:
את חיה הכרתי בזכות פורום נשים.
הכרתי את חיה כשעוד יכלה לצאת עימנו לפעילויות , במיוחד זכורה לי צעדת הנשים, נשים בונות גשר לשלום,לפני כעשר שנים . שם בעצם הכרתי את חיה ונקשרתי אליה.
בשבילי חיה היתה דמות חיובית מאוד, כמו שאומרים, מורה לחיים.
 
היכרותנו הייתה בעיקרה על בסיס פעילות משותפת בכתיבת חומרים לאתר פורום נשים.
הרבה תכתובת אימיילים מעט שיחות טלפון ופגישות ספורות פנים אל פנים.
האינטראקציה הזו יצרה קשר שונה ומיוחד. בשנים האחרונות חיה הרבתה לתקשר דרך אימיילים וזו הייתה שפה משותפת של שתינו. חיה, כי לא יכלה לצאת מהבית ואני כי לא יכולתי לצאת מטירוף העבודה. בשבילי לשלוח אימייל ולשתף במשהו חמוד זו הדרך להגיד, מה נשמע? מתגעגעת...אני זוכרת אתכם.
 
חיה בשבילי היא אשת חינוך ודמות לחיקוי. אני מאוד אוהבת את הערכים השורשיים של חיה, אהבתה לזולת, לארץ, לשפה את הצניעות והענווה שאפיינו אותה ואת השפה העשירה. מה שאני אוהבת לכנות : עברית שקספירית.
 
בקרתי את חיה מספר פעמים בביתה , הרגשתי את רצונה שהביקור יארך ושאבוא שוב ולעיתים קרובות יותר ואמרתי שכן, בכיף והתכוונתי לכך באמת והזמן עובר מהר ולא ממש יוצא לי. ולא רק עם חיה כי עם כל חברותיי .
לחיה שלנו בהרבה, הרבה אהבה, היי שלום .
 
אני אוהבת אותך ומאחלת לך ולדיויד לנוח על משכבכם בשלום, אמן !
טליה סמולש.
 
מסיבת קיץ יולי 2007:

ביאטה עודני, חברת פורום נשים ומורתה של חיה לפלדנקרייז:
 
Beate Reuter-Odeni:                                                                    
 
Chaya Dor was one of my first Feldenkrais students here in Rosh Ha’ayin and also my first connection to Forum Nashim. She was supporting me actively in publishing my Feldenkrais work and I was teaching her “Awareness through Movement” lessons on a regular basis for more than 3 years. She had been through many difficult times with cancer and surgeries before we met and was so happy that she had found a method suitable to her needs. Her strength and attitude were exemplary and she picked every straw to improve her health and flexibility. I experienced her as an open minded, smart, motivated, creative, humorous woman who was loving & caring to others. Chaya and I enjoyed and appreciated each other very much as well as our conversations, discussions and interactions. I’m very grateful and honored that she was and continuous to be part of my life. She has a place in my heart and I will always keep her in good memory.
 
תרגום:
חיה דור היתה אחת מתלמידות הפלדנקרייז הראשונות שלי כאן בראש העין, וגם הקשר הראשון שלי לפורום נשים.
היא תמכה בי לפרסם את עיסוקי בפלדנקרייז ואני העברתי לה שיעורי "מודעות בתנועה" באופן קבוע במשך למעלה מ- 3 שנים.
היא עברה זמנים קשים עם הסרטן ועברה ניתוחים לפני שנפגשנו וכל כך שמחה על כך שמצאה שיטה שהתאימה לצרכיה.
כוחה וגישתה היו לדוגמה והיא הרימה כל קנה קש
כדי לשפר את בריאותה וגמישותה.
חוויתי אותה כאישה בעלת ראש פתוח, נבונה, מלאת מוטיבציה, יצירתית ומלאת הומור, שהתייחסה לאחרים באהבה ואכפתיות.
חיה ואני נהנינו זו מזו והערכנו זו את זו וכן את השיחות, הדיונים והאינטראקציות בינינו.
אני מלאת תודה וכבוד שהיא הייתה וממשיכה להיות חלק מחיי. שמור לה מקום בלבי ותמיד אנצור את זכרה לטובה.

איריס ענבר, עובדת סוציאלית באגף הרווחה בראש העין:
 
בכל פעם שהעברתי מודעה לצורך איתור ומציאת גורם שיסייע לי בעבודתי כעובדת סוציאלית, שפניתי לחיה, היא הייתה זמינה לי.
תמיד עזרה בכל דרך אפשרית, במקצועיות, ביושרה, בכבוד ובהרבה שיתוף פעולה.
אין אנשים כאלה!!!
 
תודה,
איריס ענבר עובדת סוציאלית, אגף רווחה ראש-העין.

ענת הררי, מחברת הספר "הולדת סבתא" כותבת על חיה ודויד:
 
כשקראתי אודות מותם של חיה ודויד, מיד נזכרתי בפגישה האחת שהיתה לי עם הזוג.
לפני מספר חודשים הוזמנתי על ידי פורום-נשים להנחות ערב נשים בנושא סבתאות.
לערב מסוג זה בדרך כלל מגיעות נשים בגילים שונים, אלא שהפעם ציפתה לי הפתעה. 
בטרם נסגר המעגל, נכנס לחדר זוג. היו אלה חיה ודויד. חיה הלכה לאיטה, מחוברת לבלון חמצן, ודויד ליווה אותה, מתאים את צעדיו לצעדיה. על אף קשיי הנשימה, חיה השתתפה בשיחה, וגם דויד. עם סיומה, ניגשה אלי חיה ושאלה איך אפשר לספר לנכדים על מחלתה של סבתא. 
יהי זכרם ברוך.
 
חיה עם הנכדות גילי ורותם:


ריקי פרידמן, עבדה תקופה עם חיה בצוות הניוז והאתר של פורום נשים:
 
למדתי מחיה על מסירות. חיה מאוד מסורה היתה לפורום נשים. מסורה למה שעושה, וכל דבר שלקחה על עצמה - עשתה.
גם דויד בעיניי היה מאוד מסור לחיה וגם לפורום נשים. תמיד התעניין, שאל, שוחח, ברצינות ובעניין רב. כשהגעתי לביתם, תמיד הרגשתי בבית. שניהם נתנו לי הרגשה זו. בחיוך, באמירה, בעשייה.
למדתי מחיה גם על נתינה. הנתינה של חיה היתה גדולה, מתמשכת, מכל הלב, לא מתפשרת. אני מאוד מתחברת למסירות ולנתינה.

יוספה כהן, צוות אתר נשים בראש:
 
"תעבירו לחיה", "לחיה יש", "חיה שמרה", "זה אצל חיה במחשב", "חיה תשלח לכולם", "נפגש אצל חיה", "חיה תנסח", "חיה תעבור על זה", "חיה תודיע לה"... חיה, חיה חיה... ככה הכרתי אותך ! הכל סבב סביב חיה !
הכרות קצרה הייתה בינינו אבל מאוד משמעותית. נפגשנו המון עם צוות האתר וצוות הניוז של פורום נשים בראש העין.
מפעם לפעם שמעתי שאת מאושפזת, ומשתחררת, ואז הפגישות עברו אליך הביתה... בחדר המחשב בקומה השנייה. המחשב היה עמוס, התעקשת לעבוד על תוכנת אאוטלוק בגירסה ישנה... ולא ויתרת !
אני זוכרת ממך הרבה דברים אבל הכי נגע בי - זו הרגישות שלך לאנשים. היית אישה מיוחדת.

 
קירות מתרחבים:
אורלי מונק, יו"ר פורום נשים.
 
בשנה האחרונה תשו כוחותיה של חיה והיא ביקשה לעזוב את תפקידה בפורום נשים. חשבה, התלבטה, שיתפה, דיברנו יחד, ולבסוף נפלה החלטה.
חיה הובילה את צוות הניוזלטר של פורום נשים. התחילה בקטן, הודעה הצטרפה להודעה, במהירות נערמו הבקשות, ההודעות לכדי ניוזלטר שמשמש 'קול' לנשים בעיר.
לפני כשנתיים, במשך שנה שלמה, היינו מתכנסות בביתה, צוות הניוזלטר והאתר של פורום נשים, באופן קבוע, מדי שבועיים שלושה.
לעיתים צוות מצומצם ( ניוז) ולעיתים צוות גדול יותר (אתר) במין ריטואל קבוע : אנו מגיעות ותמיד דויד מקבל את פנינו, במאור פנים ובאהבה גדולה, מתעניין ושואל ובזמן שאנו במיטבח מכינות קפה יחד, מפטפטות איתו על 'דא והא', מתעניינות וגם משתפות. 
חיה תמיד חיכתה בקומה העליונה, בחדר העבודה, ישובה על כיסא. חדר קטן קטן, מלא ספרים, אבנים מיוחדות שאספו וליקטו, תכשיטים תלויים על הקיר.
אף אחת לא האמינה שניתן להכניס יותר משני כסאות לחדר זה, לישיבה מול השולחן והמחשב. אך, כאילו שהחדר היתה בו גמישות מיוחדת , וכל פעם הכנסנו עוד ועוד כסאות וגם נשים. הקירות התרחבו, הכילו את כולן במין אנרגיה מקסימה. קבוצה של נשים, בגילאים שונים, מקצועות שונים עם אהבה משותפת: לקדם את פורום נשים בעיר.
תמיד מפטפטות בהתחלה, משתפות בחוויות אישיות, אוכלות ושותות ולאחר - עובדות ברצינות ובהנאה.
וחיה, בולטת בנוכחות שלה, בעושר עולמה, בשפה העברית ששגורה על פיה, באהבה שלה לנשים ולפורום נשים, בהשקעה שלה.
חיה, זכות גדולה היתה לנו להכיר אותך ולעבוד איתך ולצידך. דויד, תודה על כל 'רגעי המיטבח' שחלקנו יחד, על המסירות הענקית שבך.
תמיד תישארו בליבנו.
 
 אורלי מונק
 
 
חיה ודויד בעין גדי – נחל דוד 2007:
 

 


 
 

 
 
 

      
מפת האתר    ♦    Us4you עיצוב וקידום אתרים    ♦    עיצוב לוגו: מיכל בן-ארי    ♦    עיצוב אתר: עדי בשארי
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים