...

על חיה ודויד דור ז"ל

לזכרם של הורי, חיה ודיויד דור.
 
במכתב אישי שכתבה אמא לאורנה, היא אמרה, בין השאר "בפגישתנו האחרונה סיפרתי לך שזו הפעם הראשונה בחיי (והיו בעברי הרבה התנדבויות למיניהן, רובן ארוכות בשנים), שהרגשתי מרוצה מאד ממה שאני עושה".
 
רציתי לספר לכן על פעילותה של אמא בפורום נשים מנקודת מבטי, כבת וכאמא לנכדה רוני.
 
אמא אכן היתה "מתנדבת סדרתית". במהלך השנים אני זוכרת אותה בפעילויות רבות, חלקן היו נשגבות בעיני מבחינת יכולת ההתמודדות. זכורה לי תקופת מלחמת לבנון הראשונה, הייתי אז בתיכון, וגרנו ברעננה. תקופה ארוכה מאד היא פעלה בהתנדבות במחלקת פגועי הראש של בית החולים לווינשטיין, בשיקום פגועי הראש הקשים ביותר של המלחמה. אני זוכרת את השיחות בינינו, בהן הבעתי את הערצתי ליכולת שלה. אני לא הייתי עומדת בכך. ויש עוד דוגמאות רבות...
 
אחרי שנות היכרות ארוכות עם אמא מתנדבת, אני יכולה לאמר בבטחון כי הפעילות במסגרת פורום נשים היתה המשמעותית ביותר עבורה מבחינת ההזדהות הרגשית והאמונה במטרות ובדרך. היו לנו הרבה שיחות על הפעילות בפורום נשים, גם על התוכן, על הפרטים הטכניים, על התהליך המרתק של לימוד העבודה על מחשב בגיל מבוגר, ועוד. אבל היו לנו גם שיחות על המהות, על הרגשות העזים שהתפתחו בה בעקבות הפעילות בפורום, על חשיבותה של הפעילות מנקודת מבטה, וגם על הקושי שהלך וגדל עם ההתדרדרות במצבה הבריאותי. ההחלטה להפסיק את הפעילות בפורום היתה קשה ומייסרת עבורה, ובמשך זמן ארוך מאד היא ניסתה להמשיך למרות הקשיים, והתלבטה בקול רם ובינה לבין עצמה. אני חושבת שההחלטה הסופית על פרישה היתה מבחינתה הכרה בכך שהסוף קרוב.
 
למרות כל זאת, הפורום היה חלק מנשמתה גם אחרי הפרישה, ובמיוחד ראיתי את זה בשיחות בינה לבין רוני, בת ה – 13. רוני כנראה קלטה את החשיבות העצומה של הפורום בעיני סבתה, דרך שיחות שהיו ביניהן ודרך היכרות עם נשות הפורום שבאו לפגישות עבודה בביתם של הורי. כחודש לפני מותם קיבלה רוני משימה בשיעור תקשורת, לכתוב עיתון אינטרנטי שיעסוק בענייני ראש העין. רוני בחרה לעשות כתבה על פורום נשים, ורצתה לראיין את סבתה. אמא כבר היתה אז במצב מאד לא טוב, הדיבור היה קשה עליה, כל משפט לווה בהתנשמות קשה, והתקשורת בינינו היתה מינימלית. למרות זאת רוני הצליחה "לסחוט" ממנה ראיון יפה לעיתון. אמא עשתה ככל הנראה מעל ומעבר ליכולתה למען רוני, ואנחנו שמחים בשביל רוני שהיא זכתה, יותר מכל הנכדים, להרבה שנות סבתא וסבא חיה ודיויד.

הם כל כך חסרים לנו...

כתבה- הילה עבו, בתם. 
 


 
 

 
 
 

      
מפת האתר    ♦    Us4you עיצוב וקידום אתרים    ♦    עיצוב לוגו: מיכל בן-ארי    ♦    עיצוב אתר: עדי בשארי
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים